סיפור השבוע


Ridge Running with Glider in California - SERIOUS ADRENALINE RUSH from Bo Lorentzen on Vimeo.  
 

23/8/2008

שלום לכולם,

היום שימשתי כמדריך אחראי מחליף לרפי שנאלץ לשלם את מחיר התחרות, ומדי פעם גם התחלקתי עם טייטל בגרירות, כי הוא רגיל להדריך בשבת...  דאון KT ברבע לתשע בקצה מסלול, ותשע וחצי המראה ראשונה.
 
א.  מזל טוב לשני סוליסטים חדשים!!  דקל רענן עשה אתמול סולו, בדיוק ביום הולדת ה -17 שלו, כל הכבוד על ההתמדה ועל הנחישות להגיע לסולו ביום ההולדת,כבר הרבה מאוד זמן לא היה  לנו דור שני של דואים, אז שוב כל הכבוד.
    השני הוא יוסי גרוס שעשה היום את הסולו, אחרי פחות מ 40 זינוקים. לא ממש בן 17, אבל גם הוא מוריד את הגיל הממוצע במועדון וכנראה שאנחנו בכוון הנכון..
 
ב. תנאים התחילו בצהריים, לא גבוה במיוחד אבל תרמיקות חזקות שאפשרו להישאר בקלות באוויר.
 
ג. בסוף היום, גילינו במשרד מוצג ארכיאולוגי שנקרא "מקרר". בחלקו העליון נמצא ה"פריזר". מילאנו את עשרות הבקבוקים מלאי המים החמים שמונחים בעגלת הפעולה, ושמנו אותם  ב"פריזר",  כדי שבסוף שבוע הבא  יהיו לחברים מים קרים!! אני מבקש שזה יהפוך לנוהג קבוע, יחד עם סגירת הפעולה ושאר החובות. לתשומת לב מדריכים אחראים ואחראים בשדה.
  
ד. ד"ש לכולם ממאיר אריאל, הגיע ועלה איתי לטיסה, אחרי 10 שנים שלא ישב בדאון. עדיין לא שכח איך מטפסים בתרמיקות.
 
תודה גם לאייל וגרא שהגיעו במיוחד כדי לקחת את ה AH לתיקון בגנות.
 
שחר
 

16/8/2008

התחזית היתה מעולה ולכן די הפתיע שלשדה הגיעו כל כך מעט דואים:  אמנון כמדריך תורן, יהודה טייטל הגורר, אדם סוליסט, איציק כנען, אריה ונקרט שבא לביקור קצר, מנחם פוגטש ואנוכי.

כשהגעתי GG כבר היה בחוץ, הפשטה, רחיצה  ותדריך בוקר -התנאים נראים מבטיחים,
לפני ההמראה מילאתי כ60 ליטר מים בכנפיים, אז הכל היה באמת מבטיח חוץ  מחגב שניסה בכל מעודו להיות נחמד אך לא יכל לחרוג מגבולות הJ13  ( שמישהו יטפל בזה, אחרת לא נוכל לטוס ...)   צפונה לבית שמש לא נתן לחרוג מגובה מריבי של 5000 רגל, בדרום עד 7000 בתנאי שלא אמשיך דרומה ולכן בחרתי מערבה לקציעות, מערבה הוא הסכים 7000, תודה...
בהחלט אפשר היה להרגיש את הדאון עם תוספת משקל טס מהר ובקלי קלות, שימו לב לקטע בין  קציעות חזרה צפון מזרחה - טיסה יחסית מהירה ובטיפוס קבוע...לקראת יתיר וכ13 קמ לפני שחגב החזיר אותי מערבה, כבה לו הGPS ולא רצה להמשיך לעבוד, פשוט יום של תנאים אידיאלייים - חוץ מהראות שלא היתה מי יודע מה...

במדידה ידנית, מרחק של כ 330 קמ


שבוע טוב

טל עוז-ארי
 
 
 

12/7/2008

 

הבוקר מתחיל עם התלבטות אם לצאת מהבית

בסוף אמרתי יש 5500 רגל בתחזית זה מספיק להשלים 120 ק"מ ל1000 ק"מ הנדרשים כדי לעבור את סף הקבלה לאימוני נבחרת ישראל תחת שרביטו של המאמן הקשוח לוסקי.

בדרך הבנתי שגם ארנון יפה ממגידו מגיע עם ה אי.אס.דבליו 24 (ASW24) שלו

המראנו לקראת 12 בצהריים, בצד מערב נראתה שורת קומולוסים שהחלו לנוע מזרחה

טרמיקה ראשונה מעל לשדה תמן לגובה 3000 רגל וממשיכים לקרטע מערבה עד שמגיעים לקו העננים וזה קורה מעל מנחת בית קמה.  לוקחים את קו העננים צפונה עד אזור בית גוברין, משם חוזרים דרומה על אותו קו עננים לכיוון אופקים צאלים, משם חוזרים דרך באר שבע על אותו קו עננים שבמקביל נע מזרחה  לכיוון שומריה וצפונה,  ושוב דרומה לכיוון רמת חובב על אותו קו עננים ובהמשך לרביבים ומשם חזרה לשדה תמן כל זה בגובה עבודה של בין 4800 רגל ל 6000 רגל כמו שסיפר המטאורולוג.

ארנון שהקדים אותי בלהגיע לקצה הדרומי יכל למשוך על קו העננים לכיוון בסיס נבטים והשלים 297.5 ק"מ.

אני סימתי טיסה של 240  ק"מ והשלמתי העונה 1126 ק"מ מצטברים, בנוסף ל1000 ק"מ שעשיתי בסיסטרון

להלן הלינק לטיסות

מי שרוצה לראות את מהלך כל טיסה יש ללחוץ על האות

i

בשורת ה

info

 

שמואל ברוקשטיין

 
 

7/7/2008

 

שלום חברים

לפני סיפורי הטיסות שלי ברצוני להרחיב בנושא שעליו התבסס תכנון הטיסות והוא חזית הים באזרונו, מתוך מאמאר שכתבתי לפני מספר שנים וכדאי להיזכר.

 

הנושא:  ניצול נכון של חזית הים הקיצית שלנו. 

 טיפה רקע ובסיס:  מערכת מזג האוויר בקיץ בארץ די שבלונית ולכן ניתן בגדול להתייחס לנאמר כמעט לכל יום קיצי, אבל במזג האוויר ישנן תמיד חריגות וגם בימים שבלונים לכאורה יש הבדלים, לכן כדאי להיות זהיר בקביעת עובדות ובכל זאת.

בלילה האדמה מתקררת במהירות, בשל חוסר עננים, חום היום מתפזר עמוק לתוך האטמוספרה. לכן האוויר הקר יחסית שוקע מעל הקרקע.

ניתן להבחין באינברסיה היושבת בצמוד לקרקע במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות שבהן הטמפ' הנמוכה ביותר ביממה. עשן יישאר צמוד לקרקע, וערפל (ערפל קרינה) יכול להיווצר במקומות כמו הנגב.

מעל הים התיכון מתרחשת בגדול תופעה הפוכה, בלילה הים מגיע לטמפ' של 29-30 מעלות חם יחסית, והוא שומר על חומו גם בלילה, לכן האוויר מעליו עולה מעלה.

את מקומו של האוויר העולה מעל הים בלילה, תופס האוויר הקר יחסית ששוקע מעל היבשה וכך נוצרת הרוח המזרחית הנושבת אל תוך הים עד שעות הבוקר אפילו המאוחרות (לרוח יש רכיב דרומי בשל חוק קוריוליס הנובע מסיבוב כדור הארץ).

עם עליית מקור החום והאנרגיה שלנו שהיא השמש המגמה מתהפכת.

השמש מחממת את האדמה (לא את האוויר, הוא שקוף) והאדמה החמה מחממת את האוויר הבא איתה במגע. האוויר החם עולה מעלה ( בצורת טרמיקות).

מעל הים נוצרת תופעה הפוכה -  הים ששינוי הטמפ' שלו איטי מאוד לא עומד בקצב ולכן הוא קר ביחס ליבשה ואז אוויר מעליו שוקע.

והרוח תחוג להיות מערבית ובהמשך בשל חוק קוריוליס עם רכיב צפוני.

נק' התהפכות הרוח זאת חזית הים.    

 

אז חזית הים מתחילה קרוב לחוף הים והיא מתאפיינת בעננים ולכן ניתן לראותה, החזית מתקדמת בצורת מניפה גדולה לתוך היבשה והיא מגיעה עמוק פנימה אפילו עד אילת.

בחזית כמו בכל חזית הרוח משתנת ואם מפל הטמפ' מתאים אז תנאי הדאייה טובים מאוד בחזית.

הרוחב של החזית יחסית קטן (כק"מ ולפעמים פחות). בארצנו החזית יכולה להיות ביום עם תנאי דאייה חלשים עד לגובה 3,000 רגל, וביום טוב אז גם ל 10,000 רגל (פנימה עמוק ביבשה במקומות כמו מצפה רמון, ערד, מישר).

החזית נמצאת בד"כ בשיפוע. כך שהחלק המזרחי יחסית קדימה בגובה ולכן אם אנו נמוכים אז צריך להיות מערבית לקו הנראה בגובה.

ניתן להבחין שבגובה העננים מתקדמים מזרחה (רוח מערבית) ועל הקרקע הרוח עדין מזרחית או לייתר דיוק דרומית מזרחית.

גודל השיפוע משתנה.

מניסיוני בנגב כשמעל שדה תימן יש עננים החזית נמצאת על הקרקע באזור צומת גילת לפעמים יותר מערבה ולפעמים השיפוע קטן יותר.

עננים הם פונקציה של נק' ההתעבות וכמות הלחות באוויר, לכן קרוב לים כמעט תמיד יש עננים וכמה שהחזית נעה מזרחה ודרומה אז העננים פוחתים עד שנעלמים בשל הקטנה משמעותית של הלחות, אבל גובה האינברסיה עולה ולכן במקומות גבוהים שוב יכולים לצוץ עננים וזה בשל נק' הטל.

דבר אחרון וחשוב לפני החזית בד"כ יש תנאיי דאייה, משתנה לפי מפל  הטמפ' עם הגובה והרוח חלשה, ואחריה תנאי הדאייה בד"כ נחלשים באופן ניכר והרוח חזקה יותר.

 במגידו הרוח הצפון מערבית ואחריה הצפונית בד"כ מוחקת את תנאיי הדאייה, בנגב מאחורי החזית בד"כ יש עדיין תנאי דאייה אבל חלשים יותר.

 

אז נסחפתי בהסבר המקדים, אבל אם התופעה ידועה ניתן לנצל אותה לצורך גמיעת מרחק גדול יותר בדאייה.

ניצול נכון של חזית הים יכול לאפשר דאיות מרחק ארוכות מאוד, ניצול התופעה שממשיך לאילת וניצול תופעה אחרת (רוח העמק) יכול גם להחזיר אותנו בערב הביתה עד צפון הארץ (נושא לכתיבה נוספת בעתיד).

 

יום שישי תכננתי על טיסה תוך ניצול חזית הים, אורי טס לידי בדאון שלו.

למרות התכנון היה פספוס של הטיימינג שלנו, מסיבות שונות ונוספות ואנו נמוכים מידי צפונית לחזית, תחושת ההחמצה גברה אצלי כשראיתי בערב את העננים בכיוון מזרח בגובה העולה על 10,000 רגל.

 

טוב שאחרי יום שישי, יש את השבת.

 אברון שותפי היקר התבקש לוותר לי על הדאון המשותף שלנו, כדי שאוכל לחלץ עוד אימון לפני אליפות העולם בגרמניה (עוד 3 שבעות) תודה אברון.

טיימינג טוב בהמראה ואני מדומם מנוע ב 1000 רגל עם הפיק 20 .

מרדף קצר אחרי שמוליק שהיה בספיד, ואברון וטל בטווין, אני מגיע עד אזור תרקומיה ליד 2 הדאונים.

תנאיי דאייה בינוניים עד גובה 4,000 רגל בערך, משם ישר דרומה, אני ממהר לעקוף את השטחים הסגורים ולרוץ מזרחה לעננים שמציצים מעבר לרכס חברון.

שמוליק מלווה אותי עד יער יתיר שם 6,000 רגל וגלישה ארוכה מזרחה.

על הGPS יש לי את מנחת מצדה, ערך גלישה סביר להגעה אבל השטח  גבוהה והטיסה ממש מלחיצה מעל מדבר יהודה הגדול והשומם.

עננים נראים מרשימים והם על קו המצוקים היורדים לים המלח, עליה וקוץ בה, קרוב לקרקע שם אני טס הרוח צפויה להיות יורדת ומסוכנת במצוקים, אבל העננים ניזונים מתרמיקות שמגיעות גם מהקרקע.

המינוס גדל וערכי הגלישה למצדה הופכים לנמוכים, אני מכוון את עצמי לוואדי צאלים הוואדי הרחב יאפשר לי כניסה טובה יותר למנחת.

השטח המדברי הצחיח די מפחיד, אני מנסה לדמיין חילוץ מהאזור הזה, הדמיון שלי כנראה לא מספיק מפותח או שהאזור ממש לא ממולץ לנחיתת חוץ.

רגע לפני שאני מגיע לקו האחרון שלי קו המצוקים, יש תרמיקה שמרימה אותי לגובה בטחון, אני ממשיך צפונה במקביל לים המלח, העננים גבוהה מעלי והתרמיקות שיש לי לא מתחברים ולא פורצים 4,000 רגל.

 במעיינות צוקים, אני חוזר דרומה כשאני מבין שאני עלול  למצוא את עצמי בלי מנחת בטוח.

באזור עין גדי תרמיקה חזקה מהרגיל והגובה עולה ועולה חוצה 4,000 רגל, חוצה 5,000 רגל, חוצה גם 6 אלף התרמיקה מתחזקת, הגובה 7 אלף, הבקרה ברדיו מתחיל ללחוץ ולהלחיץ, אני מסביר לו את הנחיצות שלי לגובה כדי לחזור הביתה, הוא רומז לי שבחצי השעה הקרובה אין תנועה בנתיב הגבוה מזרחית אלי, אני מתחנון לעוד כמה דקות חסד. 

התרמיקה בינתיים מתחזקת עוד ועוד  הגובה 8 אלף רגל.

 יש קולות עצבניים בקשר הבקר מבקש שאני יתחיל לנוע מערבה אני מודיע לו עוד דקה לטיסה מערבה, שתיקה של הסכמה בצד השני של הקשר.

התרמיקה שמבינה את נחיצות הגובה מגדילה בשבילי את קצב הטיפוס לקצה סקאלת הוריו שלי, הענן נראה קרוב מאוד גובה 9,000 רגל התרמיקה גם סוחפת מזרחה בחוסר חשק מוחלט אני מוותר על לפחות 1000 רגל,  מוריד את האף לכיוון מערב ובורח משם כשאני מודה לבקרה שלא כהרגלה אפשרה חריגה לזמן קצר.

טוב מגובה כזה שום דבר כבר לא חוכמה אני מגיע לעיר ערד, דילמה נוספת עם לחזור הביתה או להמשיך לאורך החזית שנראית דרומית מזרחית לדימונה, החשש שלי שאני עלול להיכנס שוב לסגירות כמו קמ"ג ושם אין ויתור של הבקרה.

אני מסתפק בחוויה זו ומחליט לחזור הביתה.

טיסה שמפצה על יום קודם.

 

לכל מי שהצליח לעקוב לקרוא ולשרוד את הכתיבה שלי עד כה, מאוד מסקרן אותי,  אז למעלה יש מקום שנקרא "השב" או "רייפלי" ליחצו עליו, ואח"כ על שלח, אם בא לכם אז אפשר להוסיף כמה מילים.

נחיתות רכות (רצוי לא במדבר יהודה)  http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?flightId=-205641570

רפי לוסקי 

 

 תגובות:

ללא ספק גם אחרי עשרות שנים בדאייה (של רפי), כל יום הוא יום חדש, ותמיד מזג האוויר יכול להפתיע ולעשות לנו את היום, ואני תמיד אומר את זה.  זה היופי שבספורט שלנו.

באסיפת החברים הבאה אני מתכוון לדבר על האספקט הבטיחותי של טיסת מרחק, בעיקר מבחינת מחשבה קדימה והימנעות מכניסה לפינות ולאזורים קשים לנחיתה.

שחר
 

 

21/6/2008

 

שלום חברים

קודם מזל טוב לסוליסטים החדשים במגידו, התרגשתי כשראיתי את התמונות כאילו שזה קורה גם לי.

יום אימון נוסף (עוד כחודש יוצאים לאליפות העולם) לאחר הטיסות האינטנסיביות במגידו בחג השבעות לא התאפשר לי טיסה של ממש, ולכן חיכיתי להזדמנות והנה היא הגיעה ובגדול.

התחזית שהייתה גבולית, אבל האופטימיות שלי שהפעם הצליחה לי גרמה לי להכין טיסה כשהפעם התוכנית להישאר במזרח כל היום ולחזור במקרה הגרוע עם המנוע.

ארגנתי את הפיק הממונע שלי הברקתי אותו ציידתי אותו במכשור במים קרים לקראת היום החם הצפוי.

התנעה חלקה והתחלתי להסיע על המסלול לקראת ההמראה, ואז הפתעה צמיג הגלגל הראשי קרס וגמר את חייו בטרם עת.

עבודה קשה בחום כבד והדאון חזר להנגר, קשה לוותר על טיסה ולכן הוצאתי טוין אסטיר ממעמקי  ההנגר בעזרת אייל שמש ששמח להצטרף לטיסת האימון.

 

1,500 רגל ניתוק, תרמיקה ראשונה של 1 מטר לשנייה, הגובה 3,600 רגל ויציאה ישר מזרחה.

 בגבעות גורל גובה 5,000 רגל.

 במיתר הגובה כבר 6,000 רגל.

 ביער יתיר אחרי גלישה ארוכה בלי כלום לשמים כחולים תרמיקה שמעלה אותי ל 7,000 רגל.

ממשיך מזרחה בישוב כרמל (הישוב המזרחי ביותר קרוב לים המלח) זה נראה לא טוב מאחורי שחר בטווין ואבי והב בטווין נוסף רצים מזרחה בעקבותיי.

משיקולי בטיחות אני טס דרומה לעמק ערד, תרמיקה חלשה מצילה לי את הטיסה, התרמיקה מתחזקת וגוברת שחר ואבי נראים נמוכים מאוד ובמצוקה לוקחים לכיוון עמק ערד, התרמיקה שלי מעלה אותי והיא מתחזקת בהדרגה עשרות נשרים מצטרפים לטיסה שלנו.

 אבי ושחר נראים מטפסים על פי הצעקות בקשר של אבי אפשר להבין גם את עוצמת התרמיקה פלוס 5 יציב. תוך דקות כולנו יחד בגבהים של 10-12 אלף רגל.

 אני ממשיך דרומה לאזור מפעלי תשלובת ערד, משם צפונה במקביל לים המלח. מלחמה בלתי פוסקת עם הבקרים, שמגבילים אותנו בגובה למרות המרחק הגדול מהנתיב האזרחי, זה מרגיז בגלל שכולם לוקחים רזרבות ומרחקים לא סבירים מנתיבים שבפועל טסים בהם בגבהים של 15,000 ויותר.

בגלל אילוצי בקרים  אני שוב דרומה פוגש באזור ערד את 2 הדאונים. שוב גובה של 11 אלף ואנו לכיוון דימונה אני ממשיך עד כמעט שדה בוקר וחוזר ישר לתימן בלג אחד ארוך של 73 ק"מ.

 

טיסה שהתחילה מאוחר אבל בכל זאת כ 250 ק"מ במהירות של 76 קמ"ש.

תודה לאייל שמש על החברה הנעימה והעזרה בטיסה.

 תודה לשחר ולאבי שהצטרפו לטיסה מרשימה.

נחיתות רכות

רפי לוסקי.

 
 

30/6/2008

 

שלום חברים

טיפה באיחור, אבל בכל זאת.

אני עסוק ומוטרד בהכנות ולוגיסטיקה לקראת התחרות בגרמניה, יום שישי זה נראה פשוט יום רע.

התורם הגדול שלי לנבחרת מבקש אישור מס מקה"ל שלא ניתן להמציא לו.

 התקציב מקה"ל לתחרות לא מובטח,ויש קשיים לאשר אותו.

בגלל חוסר הוודאות ובגלל שאנו לא מעבירים דמי קדימה אנו עלולים להפסיד את הדאון שבקושי מצאנו, מפינלנד.

 איש צוות חשוב מדבר על אפשרות פרישה בגלל שלא נראה שניתן להמשיך לנהל יציאה של הנבחרת.

 

וזה מזכיר לי בעצם את מהות הדאייה, כשאנו בגובה נמוך תנאיי הדאייה חלשים זה נראה כמו נחיתת חוץ, אתה בוחר שדה, אבל ממשיך לקוות וממשיך לתכנן את ההמשך למרות שהכל נראה רע, ובסוף אתה יוצא מזה ובגדול. אז כך זה גם בחיים הנבחרת תצא לדרך הדברים יסתדרו.

נחזור לטיסת יום השישי שלי

אז חוץ מכל הלחץ היום חם ולח לא נראה מבטיח, מצב הרוח שלי גם כך על הפנים אני גם מרגיש סתם עייפות ומגעיל, אני בשדה בגלל שכל החושים אומרים לי כל טיסה חשובה גם ביום כזה אפשר להתאמן ולהוציא משהוא.

אני אוסף את עצמי ועולה בפיק 20 הממונע, כיבוי מנוע בגובה 1000 רגל בתרמיקה הטובה של היום הגובה 4,000 בקושי לח מגעיל.

אני מחליט על משימה סולידית להגיע למנחת ערד ולחזור באופן אופטימאלי, לוקח מזרחה מחפש נואשות תרמיקה בגבעות גורל בזבוז זמן נוראי, הלחות הורגת אותי תרמיקה קטנה רצה על הקרקע בין עומר לתל שוקת, אני מהמר עליה, 0.9 מטר לשנייה ממוצע גובה 4,000 רגל.

ממשיך מזרחה עוד אחת קטנה שבקושי מחזירה אותי ל 4,000 רגל ואני ישר לרכס יתיר.

אין כלום הגובה שלי יורד עוד ועוד וההר מגביה עוד ועוד.

בקצה הרכס אני מציץ לעמק ערד יש תרמיקה קטנה של אבק רצה בשדות ליד תל ערד, אין גובה להגיע למנחת, ולכן טיסה ישרה לתרמיקה, הממוצע של התרמיקה נשאר מאכזב 0.8 מטר לשנייה. זה מעלה אותי בקושי ל 3200 רגל, גובה השטח מעל  2,000 רגל אבל בזכות תרמיקה זאת אני בערך גלישה להגעה למנחת.

טס בכיוון יש לי גובה להקפה, בצלע "עם הרוח" למסלול הגובה נמוך אבל מאפשר לי לנוע עוד מזרחה אני חושב לפתוח גלגל אבל הוריו שוב מתעורר קלות, התרמיקה של 0.5 מטר לשנייה סוחפת אותי מזרחה ומרחיקה אותי מהמסלול האספלט הבטוח שממש מזמין, הפיתוי לשלוף מנוע להתניע ולחזור הביתה ממש גדול.

אני מזכיר לעצמי את מטרת הטיסה ולכן אני מגייס את כל כוחות הריכוז שלי והתרמיקה משתפרת לממוצע "נפלא" של 0.9 מטר לשנייה.

(רק לחשוב על שבוע קודם בדיוק באותו מקום פלוס 5 מטר לשנייה עד גובה 12,000 רגל).

 

יום עסל ויום בצל, והיום הבצל צורב וקשה אבל זה מה יש, לפחות תוספת מסוימת לגובה 4,800 רגל.

האף ללג האחרון למבחן האופטימאליות שלי ושל הדאון לחזור הביתה מדויק ונכון.

קו ישר הביתה רוח אף 18 קמ"ש, המרחק 47 לשדה תימן נראה חסר סיכוי.

 26 ק"מ בלי סימן של תרמיקה אבל בכל זאת אני ממוציא מהדאון נתונים טובים ערך גלישה של 1:37.

דרומית לתל שוקת תרמיקה שמספקת את הסחורה 1.3 מטר לשנייה ממוצע אני מפעיל את 2 מערכות הניווט שלי לחישוב ערך גלישה וגובה נדרש להגעה מדויקת לשדה תימן. הרעיון להאמין למחשבים.

3,700 רגל זה הרגע שבו עם אני יצליח לשמר ערך גלישה של 1:27 אני בבית המרחק הביתה רק 25 ק"מ.

רוח האף התחזקה ל 21 קמ"ש אני יוצא לדרך, טס מדויק מאוד שומר נתונים חוצה תרמיקות בדרך מבצע דולפינים בלבד, 25, חוצה את העיר באר שבע זה הרגע להגדיל בהדרגה את המהירות את ה2-3 ק"מ האחרונים אני עובר לטיסה של ניצול אפקט הקרקע.

כשיש לי את הגובה הבטוח להגעה אני מגדיל את המהירות ויורד לגובה צמוד לקרקע (חצי מטת כנף ומטה) במצב זה השפעת רוח האף נמוכה יותר, הקרבה לקרקע משמרת פוטנציאל והכי חשוב מגיעים יתר מהר לנחיתה.

ההרגשה טובה ושווה לחזור מדרום מזרח מערד עם תרמיקה אחת בלבד, עושה לי את זה.

אז חילצתי יום אימון ביום חלש.

כ 100 ק"מ מרחק במהירות של 70 קמ"ש כשהתרמיקות הממוצעות שלי פחות מ 1 מטר לשנייה זאת טיסה אופטימאלית!

 

נחזור לחיים הרגילים גם מצב הנבחרת משתפר, כספי הקלוב לטובת הנבחרת יועברו ותודה לכל החברים שעזרו לקבל אותם.

הדאון שאנו מצאנו בקושי בפינלנד כנראה שאנו נוותר עליו לדאון הרבה יותר טוב עם ביצועים ומכשור טובים יותר (באותו מחיר)  הדאון שמצאנו בבלגיה הוא  VENTUS 2 CX המילה האחרונה, דאון 18 מטר משקל המראה של 600 ק"ג משקל ריק של 300 ק"ג הפירוש הוא שאני יכול להעמיס מעל 200 ק"ג מים בכנפיים.

התורם הגדול שלי כנראה יעביר בכל זאת את הכסף.

וכל חברי המשלחת יוצאים יחד כצוות מגובש לתחרות.

 

חברים שווה להגיע לבקר בתחרות זה הולך להיות האירוע הגדול של הדאייה בעולם.

אלו שחושבים ורוצים פרטים להגעה מוזמנים לכתוב לי, כרטיסי הטיסה זולים ויש מבצעים, השהות שם בזכות התשתית שלנו תהיה זולה, אשמח לכל מבקר.

 

נחיתות רכות

רפי לוסקי

 
 

10/6/2008

 

מחוויות השבת והחג

סוף השבוע + חג צמוד. רפי בתחרות במגידו, ויש לי את הפיק מתי שארצה.

ההתחלה בהשכמה מוקדמת ושיעור כושר גופני - יום שישי בבוקר בשדה התעופה בהרצליה.

העמסנו את מטוס הפוני על משאית ונסענו לפרוק אותו בשדה תימן. חם מעייף ולא נעים. בצהרים, כשסיימנו לאף אחד לא היה חשק לטוס והפעולה אפילו לא נפתחה. כמה טוב שיש מנוע, לקחתי את הפיק לסיבוב. תנאים בינוניים לא משהוא. מנצל את השעמום לתרגול מעבר מטיסה מהירה לטיפוס בתרמיקה. ומטייל קצת באזור השדה. חשבתי לעצמי שזה בטח בגלל התחרות במגידו. תמיד שיש תחרות אין תנאים.

בשבת הפתעה. נראה שיהיו תנאי דאייה טובים. יש לי אורח, חבר מהגלישה האוירית. לשמחתי פוגטש לקח אותו כך שאני חפשי.

שחר עם ירון בטווין AL, ברוקשטיין וגרע בטווין GZ, ואני מצטרף בפיק. הגרירות עם הראלי של אלי פרץ שבקושי סוחב. אני שמח על זה שלא צריך אותו ויכול להמריא לבד. טסים עד בית שמש בתנאים מעולים. שחר שמתעקש להגיע ממש עד כביש 1 ויורד נמוך. שמוליק ואני מתעכבים בבית שמש עד ששחר חוזר נמוך וכאשר רואים שהוא כבר מסודר בתרמיקה יוצאים דרומה. הכיוון לשדה בוקר. העננים שהיו מתחלפים בשמיים כחולים. על קו צומת הנגב – ירוחם אנו נעצרים בתנאים חלשים, חוזרים צפונה. שחר לרכס יתיר, שמוליק ואני ללהבים. קצת טיולים באזור (נתיבות).

כולם בשדה ואפילו אפשר להגיע הביתה באור יום – נפלא.

יום ראשון, תנאי דאייה בינוניים, אולי כדי ללכת לעבודה? רפי משכנע אותי לבוא למגידו ולטוס איתו  בתחרות. אני עייף וזה ממש מתאים לי להיות נוסע ולנוח. טוב... זה לא ממש לנוח. טסנו בדאון הרומני שמסתבר שצריך הרבה כוח בידיים בשביל היגוי (במיוחד בהיחלצויות מגובה נמוך ובמיוחד שמשהוא כבד קדימה והקיזוז לא מספיק). חבל שזה לא תלת מושבי, כי גם בשני טייסים יצאנו עייפים. רפי התעלה בהצלות מנמוך כשאחת ממש מפינל לשדה כשאני כבר מוכן לתפעל גלגל.

תודה למועדון דאייה מגידו – כרגיל כייף לטוס אתכם.

בערב, לקינוח, אני מתארח אצל אימא של רפי. רחצה מרעננת בים וארוחת חג בחברה מהנה. עוד יום נפלא.

אני עייף, מחר צפוי שרב ואני מתכנן לישון עד מאוחר.

 

יום שני, השקמה. הטלפון מצלצל ללא הפסקה. רפי מעיר אותי ומגרש אותי לשדה. תחזית לתנאים חזקים וגובה רב.

חם מאוד. כמה טוב שיש מנוע חזק ולא צריך לדאוג שמא הפיפר לא יסחב. אמנון ראשון. כשאני מטפס במיכלים אמנון כבר מנהל משא ומתן עיקש עם הבקר על גובה מקסימלי אך ללא הצלחה. גובה מקסימלי 6000 רגל. מבית קמה צפונה גובה מקסימלי רק 5000. יש עננים במזרח בגובה אדיר, אולי 16000 ואמנון מתחנן לבקרה ללא תוצאות. התנאים חזקים מאוד ואפשר לשים MC של 4 ולרוץ. בית שמש וחזרה ממש מהר. ממשיכים לשדה בוקר ומקבלים רשות עד 7000. אמנון ממשיך להתעקש ואפילו עורך עם הבקר חישובים של קצב שקיעה עם מעצורים כדי לחשב כמה זמן התראה מראש אנחנו צריכים כדי להנמיך. בסופו של דבר מתקבל אישור לעבור מערבית לנתיב 3 מייל ולטפס שם. כשאני מגיע לאזור אמנון כבר ב 12000 ונראה קטנטן. מטפס גם כן שם ב GPS את שדה התעופה עובדה ודרומה.

אני כבר עייף, ומרגיש שהריכוז יורד. מול מנחת שיטים אני מודיע לאמנון שמספיק ואני חוזר. בלב אני מרגיש  קצת טיפש. פעם ראשונה שאני דרומה למכתש ואני לא מנצל אותה עד הסוף. אולי זו גם הזדמנות ל 500 ק"מ שאני מפקשש. שוקל לחזור דרך ניצנה (מזל שלא ניסיתי!!) אבל מבין שאני ממש עייף וצריך ישר הביתה.

מערבית למצפה רמון צריך לצלול אל מתחת לנתיב ושוב מגבלת 7000 רגל.

אני בין מצפה לשדה בוקר, מתעסק בתא, שותה, מסתכל במפה, משתין, מתבונן החוצה ומשהוא לא כל כך טוב. האוויר מלא אבק והראות גרועה מאוד. נזכר במאוחר להסיר משקפיים אבל זה לא עוזר. מדווח לחגב ולאמנון, צולל 90 קשר ומטפס חזק. חזית המשב של האבק יוצרת עילוי פראי. מקטין מעט מהירות (כדי לא לשבור את הדאון) ומוציא מעצורים עד הסוף. עדיין קשה לרדת. מתחת ל 5000 מתחיל לראות ברור את הקרקע אבל הראות לא בתקנות ואני מתחיל להתברבר בשטח. נצמד לכביש מוכר שיודע שמביא לשדה סביר ליד משאבי שדה ומבצע צלילה ארוכה אל השדה לנחיתה. בגובה 2000 הראות הרבה יותר טובה. מתיישר בפינל תלול לשדה ושולף מנוע. המנוע מגמגם מעט, צולל קצת והמנוע תופס. מודיע לחגב שאני טס בגובה חקלאי לתימן ומתחיל לטוס לאורך הכביש הביתה. רק אחרי רמת חובב האוויר נקי ויש ראות טובה.

בשדה מסתבר שהיום אולי יתמשך אל הלילה.

ה GZ נחת בחוץ ותוך כדי חילוץ העגלה החליקה מהג'ק ורגלו של חבר נשברה ונמעכה. זה בשורה ממש רעה. אמנון מתקשר ומספר שהוא נמצא במקום כל שהוא בשטח צפון מזרח למצפה רמון. כנראה שעד שהמשב הגיע אלין הוא צבר עוד אבק והחוויה של אמנון היה יותר קשה. המנוע של ה DG לא יצא עד הסוף ואי אפשר היה להניע (אולי באמת יותר טוב שיש לי גרוטאה עם מנואלה ידנית) ואמנון נחת במקום שמחייב חילוץ קרקעי. אמנון בצעדה מנווט אל הכביש וכרגיל המחלץ הלאומי, ראובן, נוסע אל אמנון להביא לא מים.

 

יום שלישי.

??? כן יום שלישי. אז הדאון של אמנון נשאר לישון בשטח (בתוך שטח צבאי סגור סביר שבטוח להשאיר אותו). והיום בבוקר הוא נוסע לאסוף את העגלה שלו מתיקון ולאסוף את הדאון.

 

בברכת החלמה מלאה לפצועינו יוסי ושמעון

 

אברון טל

 
 

6/4/2008

שלום חברים
עוד סופ"ש שהמועדון שלנו מקורקע בגלל המטוס הגורר, כואב לי על הקרקוע של המועדון שלי ומקווה שזה יהיה השבוע האחרון.
לשמחתי לי יש את הפיק שמאפשר לי להמריא ולפעול עצמאית, אמנון הררי במצב דומה ולכן התוכנית שלנו לטוס יחד כנף לכנף.
אבל היום שלי מתחיל מוקדם מאוד יש לי עבודה שמתחילה ב 5 בבוקר, שמואליק חזאי הבית מעדכן אותי טלפונית על יום נפלא וטוב, השמים בוערים כבר ב 9 בבוקר(ציטוט  של עמוס היקר) , אני עמוק בעבודה רק ב 11:30 אני מסיים ובדימונה.
העבודה מסתיימת וזה נראה היום לטיסת מרחק ארוכה ומהירה, אבל יש להגיע לשדה, ושם מחכה לי עוד עבודה עצומה יחד עם אמנון לחלץ ממעמקי ההנגר הגדול את הדאון של אמנון.
עוד שעה של עבודה בעזרתם של ארז ושל אריה, השמים ממשיכים לבעור אבל מדרום מתחיל להיכנס עננות גבוהה של צירוסים שבטח תוריד את עוצמת הקרינה ותקטין את עוצמת התרמיקות.
אני רץ להכין את הדאון שלי, טלי ממגידו מגיע עם הטייפון, הוא והאורח שלו עוזרים לי להתארגן להמראה.
 השעה כבר 13:30, הפסד של 3 וחצי שעות תנאיי דאייה, בחישוב פשוט פחות 250-300 ק"מ מרחק, איזה בזבוז.
 שלא כהרגלי אני לא מנקה את הדאון, בזריזות אני נכנס פנימה ומספיק להתיישר על המסלול בצמוד לאמנון.
המראות צמודות הדאון של אמנון מטפס טיפה יותר טוב( יש לו עוד 2 מטר כנפיים).
מה שעוזר לו גם לשמור תמיד על יתרון גובה מעלי גם בהמשך.
בסיס ענן גובה 5,000 רגל ואנו יוצאים במלוא המהירות מזרחה. מגיעים יחד לערד אמנון ביתרון של גובה, אני מחליט להמשיך עד לים המלח, ישנם מספר עננים ע"פ הצל אני מזהה שהם בתחום מדינת ישראל ולא אצל השכנים הירדנים, ממשיך מזרחה לתוך מינוס חזק מאוד שמוריד אותי נמוך עד לתוך ים המלח.
אמנון מבצע מהלך חכם יותר ולא ממהר מזרחה לוקח דרומה לעננים אחרים, ובכך שומר גבהים של 6,000 ויותר.
 אני מעל הים בתרמיקה חלשה נלחם להישאר במשחק, התרמיקה טיפה מתחזקת עם הגובה, אמנון מגיע מעל בתי המלון בים הדרומי ואני ממהר בלי גובה לענן של אמנון מתוך תקווה שימשוך גם בגובה הנמוך.
עבודה ארוכה של טיפוס שמשתפר עם הגובה ויש גובה 6,000 רגל. אני ממהר לנסות לסגור על אמנון שיצא לכיוון דימונה, הרוח מתחזקת והיא מערבית העננים נגמרים וענני חלב גבוהים סוגרים על הכל.  זה נראה כאילו שאין סיכוי לתרמיקות אבל התחזית של שמואליק ממשיכה לעבוד גם בלי עננים. קרוב לדימונה כשאני 1,000 רגל מעפ"ש תרמיקה חזקה, בזכות עשן שעולה מאזור המזבלה של דימונה, מסריח אבל חזק.
פתאום משום מקום (בעצם מאפריקה) הופיעו כ 1000 חסידות שהצטרפו לתרמיקה שלי, אלו הרגעים שאני נזכר שוב למה אני כל כך אוהב לדאות.
גובה של 5,600 רגל ואני כבר שם את שדה תימן במחשבים.
 43 ק"מ הביתה רוח אף של 12 קמ"ש, במצב כזה הדאון מבצע בפועל 1:25 זה לא מספיק כדי להגיע הביתה.
 34 ק"מ מהבית אני מקבל את התרמיקה האחרונה שתאפשר לי הגעה הביתה 5,400 רגל גובה תרמיקה כחולה בלי עשן בלי עננים שמעלי 8/8 עננים גבוהים חלב סמיך שסוגר לגמרי את השמש, הפתעה נעימה יש גובה גלישה הביתה טיסה רגועה כשאמנון בינתיים ממשיך צפונית לשדה תימן ומביא עוד 20 ק"מ יותר ממני, קרוב לבאר שבע בגובה נמוך יש שוב פעילות של חוסר יציבות באוויר אני מחליט לשמור על מהירות המשימה ולא לבזבז זמן על עוד ק"מ ולכן ישר להקפה מסודרת ונחיתה.
אז קודם כל תודה לאמנון על החברה באוויר הוכיח שהחורף לא השפיע עליו ברכותיי לטיסת המרחק הראשונה שלו העונה וחזרתו לליגה.
סיכום:
טיסה שמשום מה לא מתקבלת בליגה למרות שהקובץ תקין.
בכל זאת 150 ק"מ ב מהירות ממוצעת של 70 קמ"ש.
 
נחיתות רכות

רפי לוסקי

 
 

20/3/2008

 

שלום חברים
כבודו של שמוליק מונח על המאוזנים אחרי התחזית המיוחדת חובת ההוכחה בדרום באופן טבעי נפלה עלי, המועדון הדרומי מושבת בגלל (מטוס גורר מקורקע) אני כמו ילד נרגש מסיים עבודה בשעה 10:00 ונוסע לשדה להכין את הפיק 20 הממונע.
בדרך מתאם עם עופר שרון וארז שמתארגנים על הדאון של ארז. בשעה 11:30 אני באוויר, האוויר מאוד יציב אני בודק את האזור הדרומי לבאר שבע וחוזר עם הזנב בין הרגלים לשדה תימן.
 ניסיון נוסף המנוע מרים אותי בשדה תימן 2000 רגל נוספים קיפול מנוע ותרמיקה ראשונה,  בגובה 5,000 רגל התרמיקה נחלשת ארז ועופר מתחתי ואני מושך צפונה.
המרחק בין התרמיקות גדול קצב העבודה סביר, סמוך לבית שמש תרמיקה שמרימה אותי למעלה מגובה 6,000 רגל אני ממהר צפונה עד סמוך לירושלים, מעל כביש מספר 1 קרוב לכניסה לעיר אני שר ירושלים של זהב וחוזר מיד דרומה, ארז נפרד ממני באזור הבית שלו.
יציבות מרגיזה באזור אני ממהר למיקום של  התרמיקה האחרונה שלי המחצבה ליד בית שמש שמספקת את הסחורה ואפילו בריבית מרשימה.
  התרמיקה חזקה יותר, עוצמה שמגיעה ל 5מטר לשניה תוך זמן קצר אני בגובה של 6,500 רגל.

גלישה ארוכה לתוך אובך בדרום , תרמיקה נוספת מצילה לגמרי את התחזית של ברוקשטין ומספקת גושפנקה סופית לחיזוי המוצלח, גובה 7,000 רגל אני לא ממצא את התרמיקה וממשיך לתל שוקת, משם לרכס ייתיר שלא מספק את הסחורה, האובך נעלם במזרח אני ממשיך בכל זאת לערד העיר, חוצה את ערד נמוך 600 רגל מעפ"ש אין תנאים בכלל במזרח, ממשיך מזרחה לתוך בקעת ים המלח, גלישה שקטה ורגועה ישר לקפה הנהדר של עלי במנחת מצדה.
הפסקת קפה ושתיה קרה ואני ממריא ממצדה ישר הביתה.

אז מה היה לנו היום
טיסת מרחק חביבה ונחמדה של 177 ק"מ במהירות של 75.11 קמ"ש, תנאי דאייה שהגיעו ל 8,500 רגל (מידע שקיבלתי מעמיר שלום שהיה בגובה זה בדרום)

נחיתות רכות

רפי לוסקי

 

 
 

14/3/2008

שלום חברים

 

לאחר תרדמה קלה של חורף, אפשר לנקות אבק לשייף חלודה ולהתחיל לחזור לעניינים.
התחזית באדיבותו של ברוקשטיין טובה, הדאון שלי הפיק 20 מוכן לעונה תקין, באדיבות פינקוס ויורם,  כל שנשאר זה טיסת מרחק טובה.
 
בבוקר עננות מוגברת בכל הנגב במיוחד מעל הבית שלי בשדה בוקר, באר שבע וצפונה שמים כחולים העננות הולכת ונעלמת. המראה בשעה 11 בבוקר, תרמיקה ראשונה גובה 4,000 רגל והכיוון לעננים שעדין ישנם בדרום כ 3/8 גובה בסיס הענן באזור רביבים כבר 5,000 רגל.
 התוכנית להמשיך לניצנה, תוך דקות השמים מתנקים מכל ענן וישר דרומה מעל בסיס רמון עדין קבוצת עננים מפותחת נראה מצוין.
 אני בכיוון לשבטה סימן של ענן בכיוון הגובה כבר נמוך 600 רגל מעל רכס בוקר, תרמיקה שמעלה אותי לגובה עבודה דילמה עם להקיף את בסיס רמון ממערב או ממזרח, הבקרה האווירית כבר מתריעה בקשר על קירבה לבסיס, אני בוחר בשטח המוכר יותר ומתחיל להקיף את הבסיס ממזרח, השמים כחולים והנתיב שאני בוחר תואם את הרוח הצולבת לרכסים או לסימני אובך של עננות, ההתקדמות איטית דרומית לשדה בוקר 1000 רגל מעפ"ש אני כבר מתכנן את הנחיתה בשדה בוקר ענן קטן נוצר מעל מצפה רמון אני בדילמה עם להמשיך דרומה או לנסות לחזור, ואז שחר בקשר מודיע לבקר שהוא בבית גוברין.
ההחלטה נפלה לטוס צפונה הדרך לבאר שבע הפתיע לטובה מספר תרמיקות כחולות סיפקו את הגובה להגעה בטוחה לבאר שבע, אני מגדיל קצב מהעביר הילוך גבוה מידי.
 
 ייצר התחרותיות להשיג את שחר גורם לי להפסיק לעבוד נכון, הטעות בשקול הדעת גובה מחיר במקום וללא הנחות אני כמו טמבל מתחת לגובה עבודה 1000 רגל מעפ"ש צפונית לעיר, בצער רב כשתנאיי הדאייה טובים אני פונה לשדה תימן לנחיתה.
אז מה היה לנו
טיסת מרחק קצרה של כ 120 ק"מ בלבד דאון מוכן לעונה, וטייס חלוד.
נחיתות רכות

רפי לוסקי

 

 
 

24.11.2007

שלום חברים

 

יום סתיו טיפוסי, אחרי הגשם השמים נקיים ועננים שטוחים ולא מפותחים בגובה 6-7 אלף רגל. לא נראה טוב אבל הדוקטור שלנו שלח תחזית טובה, ולכן גם שחר ארנון וטל חשבו ששווה לנסות ולכן שחר ואנוכי כבר ב 8:30 בשדה.
שחר עולה בטווין אסטיר עם ירון, ארנון שלא מוכן לטוס על הספיד נוסע הביתה, (הספיד אסטיר שלנו נשאר מיותם בהנגר כל היום בזבוז של דאון).
טל ממריא מאוחר.
אני ראשון באוויר, גובה יציאה 4,000 רגל לכיוון העננים שנמצאים במזרח, שם הגובה כבר 6,500 רגל טיסה בקצב איטי (התרמיקות חלשות) אני מגיע עד לשורש גבול המרחב של בן גוריון, שחר נעצר באזור בית שמש, אני מנסה לרדוף ולסגור על שחר כל הדרך דרומה ורק בבאר שבע הצלחתי לחבור אליו, מבאר שבע שוב צפונה, תנאיי הדאייה נחלשים המרחק בין התרמיקות עולה כל הזמן אני מבצע לג של 40 ק"מ עד לתרמיקה הבאה בדרך צפונה.
 שחר נשבר טיפה קודם וחוזר לנחיתה ואני לאט ובסבלנות שוב רואה 6,000 רגל. טיסה צפונה 90% מהעננים משקרים אין מתחת כלום אבל בעזרת כמה תרמיקות חלשות אני מצליח לבצע מרחק ניכר צפונה עד בית גוברין, משם חזרה הביתה.
 טיסה איטית שבה שוב לא ביצעתי 300 ק"מ הסתפקתי ב 225 ק"מ בלבד.
נחיתות רכות

 

רפי לוסקי

 
 

20.10.2007

 

 

שלום חברים

 

אין תחזית, אבל יש עננים יפים, רק טיפה נמוכים, הפעם אני טס בפיק 20E שלי, המראה מוקדמת ב 10:30 ישר לתנאיי דאייה חלשים שבקושי מחזיקים את הדאון שלי באוויר.

 התוכנית שלי לבצע טיסה של 300 ק"מ לכן אני טס באין תנאים דרומה כמה שאפשר כדי לקבל לג ארוך כמה שיותר לצפון. 9 ק"מ דרומה לשדה תימן אני מתחיל את טיסת המרחק, יש לפני לג אפשרי עד לסגירה של TMA בן גוריון 75 ק"מ.

 

הדרך ארוכה תנאיי הדאייה משתפרים טיפה, אבל העננים ברובם לא עובדים נדרש ריכוז גבוהה כשגובה העבודה נמוך והשטח גבוהה.

אני מגיע לשורש (בית השואבה) במהירות ממוצעת של 58 קמ"ש, גובה עבודה בין 3-4 אלף רגל השטח בין 1.5 ל2.5 אלף רגל צריך להיות זהיר ומדויק בדרך חזרה שיפור קטן של תנאיי הדאייה אבל הקצב איטי כדי לבצע 300 ק"מ צריך להגביר את המהירות אחרת אין מספיק שעות של תנאים לדאייה שיספיקו לבצע 300 ק"מ.

 בדרך דרומה אני משפר את הטיסה למהירות של 73 קמ"ש אני חייב להגיע לפחות ל 80 קמ"ש בממוצע, אני מגיע עד לבסיס רמון בדרום שם תרמיקה חזקה לגובה 5,000 רגל.

דילמה להמשיך דרומה? רחוק בהמשך יש טיפה עננים, מערבה נקי ומז"א נראה רע לכיוון, מזרחה לדימונה ולערד נראה נקי מעננים לא נראה לי עובד, אני מתחיל שוב לטוס צפונה כאשר העננים נראים רחוק בכיוון רכס יתיר.

הדרך ארוכה לעננים בגובה נמוך אני מגיע לקו עננים שמעלה אותי לגובה 5,000 רגל העננים מסודרים ישר לתוך בסיס נבטים מה שמונע ממני לטוס יעיל, בצער אני ממשיך בכחול ישר לרכס יתיר מתוך תקווה למצוא תרמיקה באזור.

 במזרח בכיוון ים המלח עננים יפים אם אני יגיע לשם זאת תהיה הצלחה גדולה, אבל הדאון שוקע לכיוון ההרים השטח עולה במהירות חישוב מרחק נוסף אני מזהה שיש לי 260 ק"מ, מה שצריך זאת תרמיקה אחת בלבד, אבל מתחיל להיות לחוץ הגובה והשטח.

 הבטיחות שלי יותר חשובה, בצער אני גולש עם השטח לכיוון מערב האדמה קרובה מאוד התסכול גדול אבל השעה מאוחרת השמש כבר נמוכה ולכן תנאיי הדאייה נגמרים בחדות ואובך נראה לכל הכיוונים.

בחירת שדה בין כל המאהלים של הבדואים גלגל בחוץ, מדפים מצב נחיתה יד על מנוף הוצאת מנוע, 20 שניות נוספות של שקיעה מוגברת והמנוע בחוץ, התנעה מהירה והדאון עובר מיד למצב נסיקה, 17 ק"מ בלבד משדה תימן.

 

אז זה מה היה לנו היום?

יום שמתקצר, מדינה קטנה, שדות תעופה צבאיים בכל חור שסוגרים את המרחב, ואם זה לא מספיק אז הנתיב החדש הוריד לנו את אזורי הדאייה לגובה 5,000 רגל בלבד, תעשו משהו אנו רוצים מרחבים לטוס.

 

טוב אז לסיכום היום, יום חלש וקשה עם טייס עקשן, טיסת מרחק של 263 ק"מ במהירות של 77 קמ"ש.

נחיתות רכות

רפי לוסקי

 

 

 

 
 

19.10.2007

 

שלום חברים,

 

אחרי שלושה ימים של אפיק ים סוף בנגב הכולל, מראות קשים של עננות מפותחת שבסיס הענן בגובה של 12,000 רגל ויותר, זאת כמובן באמצע השבוע.

 לאחר גשם ומופע אור קולי של סופת ברקים מדהימה שלשום בלילה, נשאר לקוות לשאריות מהאפיק בבוקר יום שישי, שנה שעברה שחר ואנוכי ביצענו בעונה זו את הטיסות הטובות ביותר שלנו.

אז תקוות לחוד והמציאות שונה, היום התחיל עם תנאיי דאייה טובים, בסיס הענן ההתחלתי 4,500 רגל, כשאני כל הבוקר בעבודות במועדון מת לעלות לאוויר, בשעה 12:30 אני מוזמן לעלות עם עופר שרון לטיסה בטווין אסטיר.

בזבוז של לפחות שעתיים של תנאים טובים (פחות 140 ק"מ לטיסת מרחק), ואנו באוויר.

האף צפונה הילוך גבוה וקצב מהיר עד שהבקרה האווירית עוצרת אותנו צפונית מזרחית לבית שמש.

לג ראשון מרחק 64 ק"מ בקצב מצוין של 87 קמ"ש.

אורי בינתיים מתקרב מדרום ונראה שתנאיי הדאייה נחלשים בסיס הענן יורד, הרוח מתחזקת אני בדילמה עם להמשיך מזרחה, המשמעות חציית העיר ירושלים ישר לבקעה ומשם דרומה למצדה, פסגות העננים גבוהים במזרח יותר ומרשימים, ברדיו אני שומע התלהבות של הדואים במגידו המדווחים על גבהים של 7 ואח"כ גם 9 אלף רגל אני מקנא ומחכה לאישור לחצות מזרחה מעל ירושלים.

בינתיים ענן מרשים מזרחית למקומי מתפתח כלפי מעלה עוד ועוד והופך תוך זמן קצר לענן סערה CB. אפשרות לצרות באזור, הטווין אסטיר לא דאון מתאים להרפתקה, ולכן האף חזרה דרומה נפגש אם אורי בדרך ומתחילים יחד לחזור דרומה.

התנאים נחלשים ואנו בשלב מסוים מזרחית לבית קמה נמוכים מאוד שלב הישרדות, נכפה עלינו.

 ממש לא מתאים לי לנחות בחוץ יש לי אורחים בשדה בוקר שמחכים שהגיע מוקדם, וזה עלול להיות ערב ארוך של חילוצים, אורי ואני נלחמים ולבסוף אורי נשבר ונוחת במנחת ליד בית קמה ולי אין ברירה (אורחים מחכים) אני שורד ומצליח בסוף לטפס לגובה.

זה קלקל לי את המהירות של המשימה, אבל בכל זאת טיסת מרחק ראשונה בליגת ה OLC מרחק של 150 ק"מ במהירות של 63 קמ"ש היה שווה.

נחיתות רכות

רפי לוסקי.

 

 
 

 

 

 

סיפור הטיסה של:  שחר גולדברג

 

דאון: ...טווין אסטיר GIM

מקום המראה: .שדה תימן..

תחזית ומז"א במציאות: ראה העתק תחזית ברוקשטיין:

  1. תנאי דאייה :  באר שבע טובים  עד גובה 500 עם פוטנציאל ל6600 רגל, מגידו: בינוניים  עד גובה 1900 רגל עם פוטנציאל ל 2200 רגל , ראש פינה:חלשים עד גובה 2200 רגל עם פוטנציאל ל 2700 רגל.  !(מתייחס לגובה וטמפרטורה ולאו דווקא למיקום גיאוגרפי) גובה יוגבל לבסיס הענן!

בסיס ענן: אין. בבאר שבע באוזרים שוה ערך לטמפ' 39 מע' יש סיכוי לגבהים של 9000 רגל

 

מטרת הטיסה: יום שישי הוא יום מוגבל בדר"כ. ניתן לצאת מאזורי הדאיה רק לקראת הצהריים, כך שמבחינת מטרות הנבחרת שאפתי לבצע את טיסת ה 200 ק"מ במהירות של 75 קמ"ש.  גם תכונות מזג האויר הצפוי הן כאלה שתרמיקות מתחילות לעבוד בטמפרטורה גבוהה, מה שמקצר את שעות הטיסה האפשריות, ולכן אני לא בונה על טיסה יותר ארוכה.

 

הקדמה: כעת אנחנו חוזרים שבוע אחורה לשבת: יום לא מוצלח במיוחד שלי בטווין עם רפי בונה ממגידו, מסתיים בנחיתת חוץ בשדות חצרים (נא לזכור טוב את הנקודה הזאת כי נחזור אליה בשלב מאוחר יותר)  כמה קילומטרים מהשדה, אחרי טיסה די כבדה ומסורבלת, שהשאירה אותי מאוכזב ומתוסכל. כל השבוע הלכתי וחשבתי: למה לא עשיתי... מה היה אם.... למה לא חזרתי חמש דקות קודם, מה היה אם הייתי ממשיך עם רפי וארנון, וכו' וכו..

את הדאון המפורק השארנו בעגלה בגלל השעה המאוחרת, ובניגוד להרגלי לטוס בשבתות, תכננתי לבוא ביום שישי להרכיב אותו, ולהמשיך גם לטוס.

 

יום שני ושלישי: כהרגלי אני עוקב אחרי תחזית מזג האויר לימים הקרובים, ואני רואה שצופים גל חום מתקרב, אני מחזיק אצבעות להתחממות הגלובלית וממשיך לעקוב.

 

כהרגלי התקשרתי לרפי לוסקי כדי לספר לו על ההתפתחות לקראת סוף שבוע, והוא מאושר לבשר לי על חגיגות יום הנישואין ה-25 שלו, שבעטיין הוא ישמח להפסיד יום דאיה...

 

יום רביעי: שיא החום צפוי ליום שישי!! 40 מעלות!! אני מתחיל להיות אופטימי, ומבין שהסיכוי לגבהים יוצאי דופן מתחזק, כמובן כל זמן שזה לא יהיה כמו גל החום הקודם – חם ויציב. אני כבר מכין נפשית את אשתי לכך שאני טס ביום שישי, מקדים סידורים וקניות ומפנה לי את היום, דוחה את רופא השיניים לשבוע הבא: כמו שאומרים, אלוהים נותן תרמיקות למי שאין לו שיניים.  אולי עוד יצא מתוק מעז..

 

יום חמישי: קצת הורידו את התחזיות: כבר לא מדברים על 40 אלא על 38 מעלות, נראה קצת פחות טוב, אבל בכל זאת חם. חוץ מזה, מדובר על אפיק ברום ואפיק גם בשכבות הנמוכות. כלומר, בניגוד לגל החום הקודם תהיה אי יציבות בכל השכבות. אני עדיין מעודד, אם כי קצת פחות. אבל עדיין מקווה למחוק את הדיכאון של השבוע שעבר.

 

יום שישי הגיע. הדלקתי את המחשב, אין תחזית ברוקשטיין, מסתכל החוצה דרך החלון ומרוב אובך לא רואה אפילו את הבית של השכן.  יוצא לדרך ובדרך מנסה לברר מה התחזית. אני מקבל גירסאות סותרות מטל עוז ארי ומאורי סבוראי. אחד טוען כי הטריגר ב36 מעלות, ו-38 כבר נותנים גובה 7000, והשני משוכנע כי הטריגר נמצא רק ב-39 מעלות. אני מעדיף להאמין לגירסה היותר אופטימית.

הגעתי לשדה, נמצא שם נחום יונה,  ביחד אנחנו מתחילים להוציא את הדאון מהעגלה (GIM) , אחרי כמה דקות מגיע גם טל, ואמיר הטייס הגורר, ואחריו גם איציק.  ביחד אנחנו מתחילים להרכיב. מזג האויר בינתיים נראה מגעיל בצורה יוצאת דופן, אני מרגיש כמו בסאונה טורקית, חם ולח מאוד, אביך, לא מזג אויר שמעודד אותך לשבת בתוך חופת פרספקס סגורה.

420 ק"ג של הדאון נראים כבדים מתמיד, הזיעה ניגרת לתוך העיניים והידיים חלקות, חברת GROB אף פעם לא תכננה דאונים קלים להרכבה, והחום והלחות לא עוזרים. לבסוף, בעזרת של שני טייסי אולטרלייט שעברו בסביבה (תודה אורי), הצלחנו לדחוף את הכנפיים זו מול זו, עוד כמה ליטרים זיעה וההגאים מחוברים. קלי קלות...

הדאון מורכב, עדיין אביך ולח, ממש לא נראה טוב. אני מציע לנחום לבצע את הטיסה שלו איתי בטווין, במקום להעלות דאון נוסף והוא מסכים במובן. טל מעלה את ה GGG, ואמנון הררי מגיע להוציא את ה DG.  עדיין לא מספיק חם, בסביבות ה-34 מעלות.

בנקודת המראה מעבירים תדריך, המטרה היא לבצע 200 ק"מ במהירות ממוצעת של 75 קמ"ש , אמנון לוקח לעצמו משימה של בית שמש – צומת הנגב – שומריה. בינתיים לא נראה אפילו שנוכל לבצע אותה.

בינתיים מגיע שמעון שניר ואני עולה איתו לצ'ק ב GIM, עד שיתחילו התנאים.

פה ושם נראות תרמיקות אבל לא מפותחות.

אני עולה לגרירה ומנתק בתרמיקה לא רעה. בינתיים המריאו אמנון וטל. נוחת אחרי כמה דקות.

יורם בדיוק מצלצל כדי לשמוע מה נשמע, ואני שם את הטלפון ליד מכשיר הקשר של הדאון כדי לשמוע את אמנון אומר "היום זה לא זה..."  טל ואמנון מתרמלים לאיטם, יש גובה ל 2500-3500 רגל, באמת לא זה מה שציפינו לו.

אני אומר לעצמי "הגענו עד כאן, לפחות נעלה לאויר, נסבול קצת ונרד, לפחות נחום יקבל את הטיסה שלו, ולך תדע עוד מעלה שתיים והעסק יתחיל לעבוד".  מארגן איכשהו את התא ועולה ללא מוטיבציה וללא מפה.  השעה כבר 13:30.

 

הטיסה:

אז מה היה לנו עד עכשיו, נחיתת חוץ בשבוע שעבר, הרכבת דאון מתישה בבוקר ותנאי מזג אויר של יום קיץ בתל אביב. שעה אחת וחצי, יש בטח תנאים לעוד שעתיים וחצי בקושי. 200 ק"מ כבר לא נעשה היום. נגררים לגובה 1500 רגל ומנתקים ישר לתוך תרמיקה. אני שומע שטל עדיין בסביבה, ואמנון בדרך צפונה, בתנאים חלשים. להפתעתי התרמיקה טובה, ומביאה אותי לגובה 5000 רגל. אני מגיע לסוף התרמיקה ופותח בטיסה מהירה צפונה.  האוויר לא פעיל במיוחד, לתרמיקה הבאה אני מגיע אחרי איבוד של 1500 רגל. אמנון מודיע על תנאים בינוניים בכוון בית גוברין.  אני מגשש עוד קצת לכוון להב, אבל המצב לא משתפר. בינתיים מצטרף אלי גם טל ב ASW 20.  אני עושה חשבון פשוט, אם זאת מגמת התנאים, ממש לא בא לי לטוס בטווין מעל פני השטח הגבוהים בדרך לבית שמש, עם שמיים כחולים לחלוטין וללא אינדיקציה לתרמיקות, הדבר האחרון שאני מתכוון לעשות זה לנחות בחוץ בעמק באלה או בחור אחר. אני מתייעץ עם טל שנמצא כמה קילומטרים מאחורי, הוא נזכר בהמלצתו של דוקטור ברוקשטיין ללכת להרים, במילים אלו "בהרים זה יעבוד". אני מושך קצת מזרחה לכוון קו התפר, שם פני הקרקע עולים, ואכן מוצא תרמיקה לא רעה שמקפיצה אותי מעל לגובה 4000.  משם ממשיך לכוון מיתר, ומעל סנסנה, כאשר פני השטח מגיעים ל 550 מטר, אני אכן נכנס לתרמיקה שמביאה אותי לגובה 6000.  הדוקטור הטוב צדק!!

משם החיים נראים הרבה יותר קלים, אני ממשיך קצת במעלה הרכס לכוון צפון מזרח, פני השטח עולים ל 2500 רגל, אבל דווקא אין תרמיקות. לעומת זאת רואים הרבה עמודי אבק באזור תל ערד ואני מחליט לשנות כוון לכוון ערד. גם הבקר קצת לחוץ ומגביל אותי לגובה 4000 רגל יותר צפונה. 

הגובה יורד מתחת ל 5000 אבל אני לא מודאג מכיוון שברור שנגיע לתרמיקות בגובה סביר.  לפתע אומר לי נחום "תראה איזה להקה"  , אנחנו מזהים להקת חסידות עצומה!!  אלפי ציפורים, כבר שנים לא ראיתי להקה בסדר גודל כזה, המראה כל כך מרשים, עד שאני מוותר על כמה דקות יקרות ואני מצטרף ללהקה לכמה סיבובים. החסידות מקיפות אותנו והמראה על רקע השמיים הכחולים והמדבר הצהוב  משכיח את כל הצרות של השבוע שעבר ומכניס אותי לקצת פרופורציות של כמה דברים הקשורים לדאיה ששכחנו בהתלהבות התחרותית שעטפה אותנו.

בצער רב אני נפרד מהחסידות, וממשיכים לכוון ערד, במהרה נכנסים לאזור הטרמקיות הפעיל ועולים לגבהים של 6000-7000 רגל. טל בינתיים מודיע על גובה 8000 ליד תל ערד.

אני ממשיך לכוון דימונה, אוויר די טוב, אין הפסד גובה משמעותי, אבל שקט יחסית, ותחושת הבטן שלי אומרת שכדאי לחזור. אני טס מהר בעזרת כמה דולפינים שומר על ערך גלישה טוב. מגיע לדימונה ועושה 180 מעלות. שוב הטראומה של נחיתת החוץ של השבוע הקודם מבריחה אותי מהאזור הסלעי שקשה לזהות בו תרמיקות, אל אזור ערד המאובק והבטוח יחסית. מתקרב לערד חזרה ומגיע לגובה 4000 רגל, אין תרמיקות, יש לי טווח גלישה לשדה, אבל עמודי אבק במערב מבהירים לי שהטיסה עדיין לא נגמרה. הם לא מאכזבים, ולבסוף אני מוצא את עצמי בגובה 8000 רגל יחד עם טל שהצטרף.

כעת אנחנו בדילמה לאן להמשיך, אמנון מדווח על תנאים משתפרים בצפון. דימונה לא נראה לי. אין לי מפה וגם קשה לי להעריך איזה קו יתן לי קילומטרים, וגם השעה היא כבר 15:30. לא נשאר הרבה זמן. אני וטל מחליטים לקחת צפונה, לכוון שומריה, אבל באזור שוקת אמנון מודיע שתנאים טובים גם דרומית לבאר שבע, ואנחנו מבצעים בננה שמאלית לכוון.  מעל באר שבע עומד ענן בודד ומפתיע, עוברים דרכו. מאוד מעניין שענן אחד עומד באמצע הנגב, בגובה 7000 רגל, ותנאים יש בכל מקום, גם בכחול. הענן נשאר שם כמעט שעה דרך אגב לאחר שעברנו אותו.  מגיעים לאזור גבעת חבלנים ומזהים שהתרמיקות יותר רחוקות, אבל עדיין עובדות. עמודי אבק ממשיכים לרוץ באזור שוקת ובקעת ערד.

אנחנו חוזרים מזרחה, שוב עוברים קרוב לענן ומגיעים לאזור חורה.  שם כבר "ירדתי" מתחת ל5000 רגל.  ממשיכים לטפס במעלה הרכס , אין לי משהו מיוחד. טל מדווח על תרמיקה טובה, מה שמחזיר אותי 3 קילומטר אחורה!!  אבל היה שווה את זה. תרמיקה פיצוצית שמביאה אותי ל 9500 רגל.   אני ממשיך צפונה לאורך הרכס,  עד שאני רואה ערך גלישה נדרש 1:20 כדי לחזור לשדה (בסביבות ה 47 ק"מ מהשדה).

 אני לא סומך על תרמיקות בדרך (זוכרים שבוע שעבר?..) ואכן האוויר כבר די יציב עד לשדה תימן, אין מינוסים גדולים, ואני עושה ערך גלישה לא רע במהירות קבועה של 130 קמ"ש, אבל זכר נחיתת החוץ לא עוזב אותי, ואני לא מגביר מהירות, גם כשאני יודע שאני מפסיד מהמהירות הממוצעת שלי, ומגיע בגובה יפה מעל לשדה תימן.

 

לקחים ומסקנות

בשורה התחתונה, מטרת הטיסה הושגה. 233 ק"מ במהירות ממוצעת של 71.5 קמ"ש שבתוספת ההנדיקאפ שווה ל – 77 קמ"ש. לא עליתי מספיק מאורגן לקוקפיט. האמת שלא האמנתי שהתנאים יהיו מספיק טובים, אבל זה לא תרוץ. העובדה שלא היתה לי מפה, גרמה שלזה שקשה היה להעריך מה הכוון שיתן לנו לג ארוך מערבה. ה CTR של נבטים עמד באמצע הלג האידיאלי והיינו צריכים לעקוף אותו מצפון, אבל עדיין ברגע שהתקרבנו לשוקת, הנתיב שלנו הלך צפונה מדי. ניתן לראות את הבננה הגדולה אם מסתכלים על הקובץ. חשוב מאוד שתהיה מפה גם אם מכירים את השטח בע"פ. זה היה יכול לעלות בקלות באבדן של מהירות שהיה מפספס את המשימה.

בדיעבד, הייתי יכול להמשיך עוד קצת מזרחה לכוון ים המלח, ולהרוויח עוד מהירות בגלישה, אבל לא הייתי מוכן לקחת צ'אנס לעוד נחיתת חוץ, זה כבר אלמנט פסיכולוגי שקשה להתגבר עליו. כנ"ל בגלישה הסופית, הייתי יכול לטוס יותר מהר ולהגיע יותר נמוך לשדה תימן. שוב, אותה הסיבה.

 

נקודה חיובית: לקיחת החלטות מהירה ושינוי נתיב שעשו את הטיסה: החלטה ללכת לכוון ערד ולא צפונה. החלטה לחזור לערד מכוון דימונה, החלטה לטוס מערבה לכוון חבלנים ולא להמשיך לכוון שומריה בלג השלישי. כולן החלטות טובות שהוכיחו את עצמן.  ברגע שאנחנו לא יוצאים למשימה מוגדרת, אין טעם להתעקש ולהתקבע על נתיב מסוים גם אם אנחנו רגילים לבצע אותו כבר שנים. לעומת זאת תחילת הטיסה מערד לכוון צפון מערב, היתה מהוססת וגרמה לבננה המיותרת.

 

מעבר לענייני הנבחרת, גם אחרי 25 שנה בדאיה, תמיד יש מה לחדש, תמיד יש הפתעות ואין גבול להמצאות הטבע.  להקת החסידות שנכנסנו אליה הייתה שווה את כל הטיסה, גם במחיר של לא לעמוד במשימה.  הגובה העצום שטיפסנו אליו בשעה מאוחרת מאוד של היום..

אין כמו הספורט שלנו!!

  

נתיב ונקודות פנייה: מתוכנן על קצה גבול המעטפת של אורך שעות התנאים החזויות, כך שרק טייסים מהירים יסיימו אותו במלואו.

 שיקולי תיזמון ההמראה והיציאה למשימה: .....

 סיפור הטיסה:  כמו בסיפורי רפי

 תמונות מן הטיסה: ...... במגבלות בש"ח

 תחקיר: מה היה, מה הושג, מה נלמד, מה  צריך לשפר

 תמונת נתיב מן ה-OLC: ......

 הערות והארות: ......

 
 
שלום חברים
התחזית לא משהוא, (בכל זאת תודה למתן שהחליף את שמוליק בעבודת הקודש) גם השמים נראים מהבילים כחולים, חם ולח.
המראתי עם הפיק וכרגיל יצאתי צפונה, הגובה המכסימלי 4,000 רגל השטח עולה מעלה והתנאים נחלשים.
בבית גוברין נראו בצפון מערב סימני עננים, אני מגיע לכפר מנחם מתחת לגובה עבודה, על ה GPS יש לי את טל שחר מנחת עפר, יש לי חשש לגלוש לשם מבלי לראות את המסלול, לפני מספר חודשים היו חבילות כותנה באמצע המסלול. החשש שהשדה יהיה חסום גדול ולכן אני בוחר שדה קרוב לכביש 6.  בינתיים סימני העננים גם נותנים לי גם סימני תרמיקות ואני שוב חזרה בגובה העבודה.
הטיסה דרומה טובה ומהירה מבית קמה התרמיקות מתחזקות, באזור רמת חובב כבר יש לי 5,000 רגל האף דרומה לירוחם על ה GPS יש לי את מנחת שדה בוקר.
 גלישה למכתש הגדול הגובה יורד השטח ממש גבוה אני לוקח לכיוון המנחת בשדה בוקר כשיש לי רזרבת גובה של 600 רגל ב 2 מחשבי הטיסה, אבל בניגוד לצפוי כל רכס חתירה האוויר שוקע, מכשירי הטיסה בקצב מהיר מספרים תוך זמן קצר שאין גובה להיכנס למנחת שדה בוקר.
 האף לכיוון הכביש שמוביל לבסיס צבאי חתירה, קטע כביש שבדקתי עשרות פעמים לנחיתת חרום.
בדיקת מצבר ראשי 11.5 וולט בעייתי וגבולי.
הפעם זה נראה נחיתת חרום כזאת, השקיעה גוברת כשהמנוע נשלף החוצה, יש לי הזדמנות אחת להתנעה, אם לא מתניע?
הראש כבר בתכנון הנחיתה, אני מברך על ההכרות שלי עם השטח, הכביש לפני, הפיינל ישיר, אני מודע לחוטי החשמל, לגשרון, לתמרור שמיד אחריו צריך לגעת אין, רכב בסביבה שיסגור את הכביש. 
הכול מוכן בדיקה האחרונה מנוע בחוץ, מפסק התנאה מעלה משאבת הדלק מעלה, מסטר מעלה, צוק רבע, מצערת טיפה קדימה. פוחד מהמצבר לכן מגביר מהירות כדי לעזור למדחף להסתובב, הקרקע קרובה, נגיעה בסטארטר....... והמנוע מיד מתעורר לחיים בחדווה ובשמחה, תוך שניות הסל"ד מכסימלי והדאון מפסיק את השקיעה המטורפת ועובר לנסיקה יפה ויציבה.
 
אז מה היה לנו?
150 ק"מ במהירות של 64 קמ"ש, מבחנתי טיסה קשה שדרשה ממני אנרגיה גדולה יותר מכל טיסה אחרת השנה, הפתעה לא נעימה בקטע האחרון של הטיסה, מתברר לי  שיש לי עוד הרבה מה ללמוד באזור שאני הרגשתי הכי בבית.
 
נחיתות רכות
רפי לוסקי
   

21/4/2007

 

שלום חברים

טיסה זוגית עם ארז ב DG החדש, יום בהיר בלי עננים.

 לאחר גלישה כמעט לריצפה בתל שוקט נחלצנו מגובה נמוך לאחר שכבר היינו בצלע עם הרוח לשדה. 

היחלצות נוספת ובקושי באזור יתיר, ואז החלטנו שחוזרים מערבה, ארז נכנס לתרמיקה יפה ואני מכניס את הראש ללמוד את המיכשור החדש שבדאון.

כשסיימתי ארז כבר ב5,500 רגל, התלהבות עולה ויוצאים לשדה בוקר.

בדרך תנאיי דאייה מעולים.  באזור טללים שוב בוחרים שדה, ושוב היחלצות. בשדה בוקר נשרים מלווים אותנו מקרוב, מראה משגע ואז אנו מגלים כמה דברים חדשים ראשית לנו ולנשרים אין יותר מ 1,500 רגל מעפ"ש וזה אומר לא ניתן לצאת צפונה, שנית השעה כמעט 17:00 מה שמסביר טיפה את העניין.

המסלול בשדה בוקר לא כל כך מתאים לדאון של ארז בגלל הכנפיים הארוכות מאוד ובגלל השיחים מצידי המסלול, ולכן במקרה שהמנוע לא יעבוד התוכנית לנחות לאחר המסלול ב 400 מטר של עפר נקי.

זה הזמן להוציא מנוע, אני מטיס מתארגן בעם הרוח לשדה, ארז מתפעל מנוע, צלע בסיס לשדה המנוע בחוץ אין התנעה, ארז מנסה שוב ושוב, והשדה שלנו קרוב יותר ויותר, אני מבצע S בצלע בסיס, וארז מנסה שוב להפעיל את המנוע, בינתיים רכב סובארו עולה על המסלול ומתחיל לנסוע בכיוון הנחיתה.

המצב נראה מסובך ולא נעים הרכב נוסע במהירות נמוכה ובכל רגע נראה לי שהוא עלול להגביר את המהירות ובאופן טבעי לחסום את ההמשך המסלול, אני מוריד את האף לכיוון הרכב, ארז שולף הפתעה מדהימה צופר חזק ומחריש אוזניים, לא יודע מה עבד יותר טוב הפס הנמוך שביצעתי מעל הרכב או הצופר של ארז, התוצאה הייתה מצוינת הרכב עצר במקום ואנו נחתנו בביטחה קדימה .

מסקנות: להמשיך ולעבוד עם הדאונים הממונעים כאילו אין מנוע תקלות קורות.

הרעיון של ארז עם הצופר מדהים ומתאים לדעתי לכל דאון שיוצא לטיסות מרחק.

תודה ארז

נחיתות רכות

רפי לוסקי 

 
   

10/3/2007

שלום חברים

אז טיול של יום שישי אחה"צ, אני בפיק 20, טל בספיד אסטיר.

לג אחרון בלי להסתובב בתרמיקות בערך גלישה של  1:50.

טיסה חביבה שבעקבותיה גיליתי שמועדון מגידו מוביל על מועדון באר שבע בפעם הראשונה בליגה ובהפרש של 1000 ק"מ, כל הכבוד לצפוניים.

אני מבקש מחברי המועדון הדרומי להחזיר את הכבוד לדרום.

נחיתות רכות

רפי לוסקי 

   

4/03/2007

 

שלום חברים

נשאר עוד טיפה מהשקע שחלף אותנו במהלך היום, המגמה הצפויה התיצבות.
לאחר חודשים של יובש בטיסות מרחק זה היום שלי לשייף חלודה ולנסות לחלץ טיסת מרחק.
המראה עם הפיק 20 בעזרת מנוע בשעה 11 בבוקר, חלש באוויר גובה בסיס ענן 4,000 רגל.
בשעה 11:20 בגובה של 4,000 רגל אני יוצא לדרך דרומה.
ברמת חובב אני בצער טס מעל ארובה מסריחה כדי לשמור גובה, בקושי אבל אני נחלץ לטובת לג עלוב נוסף שמוליך אותי ל 600 רגל מעפ"ש.
דודי שביט משייט לו מעלי במטוס גלאגסי בגובה 45,000 רגל מעביר לי אינפורמציה מעודדת על תנאיי דאייה טובים לאורך הערבה, (דודי נשאר מעל הנגב כ 5 שעות שבהם העזרה שלו הייתה חשובה וטובה).
זה מעודד אותי להתעקש ולהגיע לשדה בוקר שם אני מחפש נואשות גובה שיספיק להגיע למנחת בעין יהב.
לאחר זמן רב אני יוצא לדרך שחסרים לי 300 רגל כדי להגיע למנחת בביטחה.
שמים כחולים ועננות באזור נעלמת, בכחול עברתי כמה תרמיקות חלשות שהביאו אותי מתחת לעננים בערבה ומשם הקצב השתנה.
דודי שביט ממרומי ה 45,000 רגל מנחה אותי לקו ההתקדמות האופטימאלי וכך אני מוצא עצמי מגיע לצומת ציחור (קרוב למנחת שיטים), השעה מאוחרת מאחורי נעלמים רוב העננים והדרך חזרה צפונה נראית קשה והכן כך היה.
בקושי הגעתי למכתש הקטן, מלחמה לא קטנה עם הבקר (חגב) שאני לא מתקרב יותר לקמ"ג.
בד"כ המצוקים של המכתש לא מאכזבים והפעם לאחר שהימרתי על גובה חשוב המצוקים לא עבדו, פשוט הרוח חלשה.
רגע לפני שאני מתחיל את הגלישה לנחיתה במנחת זוהר, נוצר ענן שמציל לי את הטיסה.
אני ממשיך צפונה לאורך בקעת ים המלח ומחפש את הגובה והמרחק הקצר ביותר כדי לחזור לשדה תימן.
ואכן רגע לפני שאני חושב על גישה ישירה לנחיתה במצדה תרמיקה האחרונה באזור.
הפעם אני סבלני ומוציא מהתרמיקה את המכסימום 5,800 רגל.
חסרים לי 500 רגל כדי להגיע לשדה תימן.
וכך זה נשאר עם החוסר עד העיר באר שבע.
לחצות את העיר בלי גובה לאחר 5 שעות וחצי באוויר, ומרחק של 260 ק"מ, כשעדין אני מלא בחלודה של החורף, נראה לא סביר לסיים בלחץ, ולכן בשלב זה התארגנתי על שדה לנחיתת חוץ 11 ק"מ משדה תימן. גובה נמוך והמנוע של הפיק סיפק את הסחורה המצופה, נחסך ממני נחיתת חוץ.
 
אז לא הטיסה של החיים, אבל התחלה טובה.
 ברכותיי לחברי ארנון יפה שגם הוא פתח את העונה בטיסה בצפון.
ותודה לתעשייה האווירית לישראל שסיפקה ליווי בגובה רב, תודה כמובן לדודי שגם שם בגובה חושב על דאייה.
אני ממליץ לממן מטוס בכול סופ"ש שינחה טיסות מרחק מגובה 45,000 רגל זה עוזר :-)
 
נחיתות רכות
רפי לוסקי

 
   

11/11/2006

 

שלום חברים

בבוקר זה נראה רע, ואם לא הטלפון של דודי בבוקר אז אולי לא הייתי יוצא לשדה בכלל.
בכל זאת הגעתי בשעה 12:00 בצהרים.
12:30 כבר הייתי באוויר עם הפיק 20E , (הדאון עם המנוע) כיבוי מנוע בגובה 1,500 רגל טיפוס לגובה 3,500 רגל ויציאה לאורים, עננים סמרטוטיים למדי כ 2/8 אני מתקדם לאט בגבהים של 2 עד 3.5 עד גבול מצרים (ליד אזור כרם שלום).
 הבקר מתעורר שם לחיים ומזהיר אותי על פעילות של מזלטים.
בדרך אני מסמן לי 3 מנחתים חדשים עבורי, האחד ליד אורים אספלט של 400 מטר עם תוספת של כ 100 מטר עפר, והשני ליד גבולות מסלול של לפחות 800 מטר אספלט יפה וטוב. שלשי כ 6 ק"מ מתלמי יוסף דרומה, 36 ק"מ משדה תימן, באמצע הדיונות מסלול עפר רחב ונקי כ 1200 מטר לפחות.
בגבול מצרים לאורך הכביש המצרי שהוא יותר ברור אני מזדחל דרומה עד הר חריף (קרוב למכתש רמון בצידו המערבי). מכסימום גובה פעמיים בלבד 5,000 רגל ורוב הזמן הגובה בין 2,500 ל 3,500 רגל.
 
הדרך חזרה נראתה קשה ומורכבת רוח אף של 20 קשר, עננים שבקושי ניתן למצוא וגם די משקרים ולא עובדים.
באזור של צאלים כאשר אני בוודאות מגיע לשדה באורים אבל בוודאות לא מגיע לשדה תימן הוצאתי מנוע וטיפסתי את אותם 1000 רגל שהיו חסרים לי.
טיסת מרחק חביבה, של 207 ק"מ במהירות איטית, נוף מדהים ומיוחד ביום שזה נראה בלתי אפשרי לביצוע .
בגלל פתיחת המנוע שלי אני לא מכניס את הטיסה הזאת לליגה.
נחיתות רכות.
רפי לוסקי
 
 
 

20.10.2006

שלום חברים

המראה עם הפיק כאשר קו עננים יפה ומסודר מבית קמה נראה שממשיך עד ניצנה, כיבוי מנוע ב 1,500 רגל טיפוס ל 4,000 רגל, פשוט אין לי סבלנות לטיפוס של 1000 רגל שנראה שהענן מעלי נמצא וגם קצב הטיפוס קטן.
האף לכיוון ניצנה ובגלל שקו העננים בדיוק מעל בסיס חצרים אני מבצע עיקוף מערבה שמוריד אותי עד 1,500 רגל באזור צאלים.
 הטיסה יפה מהירה וחלקה מובילה אותי לקו הגבול עם מצרים, משם על אותו קו עננים שבינתיים ממשיך דרומה ישר לרכס ייתיר צפונית לערד גובה עבודה שלי בין 3,500 ל 5,500 רגל, תרמיקות ממוצעות של 1.4 מ"ש.
 לחזור לשדה תימן נראה כמשימה קשה לביצוע ולכן שאריות קו העננים שבינתיים ממשיך דרומה מוביל אותי לדימונה בביטחה.
משם זה נראה חסר סיכוי לחזור לשדה תימן, רוח של 24 קמ"ש באף אוויר שקט ע"פ החישוב חסרים לי 1200 רגל .
העיר באר שבע נמצאת בדיוק בנתיב שלי, אני מתקרב לעיר ולקרקע האוויר שוב מתחיל להראות סימנים של חוסר יציבות, בפאתי באר שבע אני מגיע בגובה של 600 רגל מעפ"ש, זה הזמן להתארגן על שדה ולפתוח מנוע.
ואז תרמיקה קטנה מסתובבת לה בחן מופיעה בזמן הנכון ובמקום הנכון מאפשרת לי את ה 1200 הרגל החסרים כדי להגיע כרגיל בפיינל ישיר ולחוץ.
טיסה כיפית של 2:49 שעות, תוך ניצול של קו חזית ים, מרחק רשמי של 204 ק"מ במהירות של  72.3 קמ"ש.
נחיתות רכות

רפי לוסקי

 
 
29.9.2006

שלום חברים

הכול מתחיל בתחזית של שמוליק, שלא מתאימה לחלוטין לתוכנית שלי.
התחזית שהפכה להיות לדעתי אחת הסטרטרים הגדולים של טיסות המרחק, הפעם שמוליק מדבר על 13,000 רגל.
אני מרגיש דפוק כשבחצר הבית שלי עובדים רצפים, ואני נוהג משאית חול מדימונה לשדה בוקר, כששחר בעורמה מספר לי שהוא יטוס היום רק בשביל החוויה של הגובה, אני שמרגיש אותו נושף בעורפי בליגה חושש שטיסה אחת טובה שלו ללא מענה מתאים ואני הופך למספר 2.
ב12:00 בצהרים הרצפים נשברים (יום חם מאוד), אני מסתכל בשמים וזה לא מה ששמוליק מדבר עליו.
עולים על המשאית מחזירים את הרצפים הביתה נוהגים לדימונה מחליפים לרכב שלי השעה כבר אחרי 13:00 מבלי משים הרכב נוסע במקום לשדה בוקר הביתה לבאר שבע שדה תימן.
אמנון מתקשר ומספר על עננים גבוהים ומפותחים באזור ירושלים.
בשדה יושב ארז לבד משעומם הוא אחראי בשדה, שיחה קצרה והטווין אסטיר מוצא מההנגר דקות אח"כ ארז ואני באוויר. שחר ודני כבר בבית שמש 60 ק"מ מאיתנו קדימה.
10 דקות טיפוס בלבד ואנו בגובה 12,000 רגל רצים להשיג את שחר ודני, לבחור יש חמצן והוא עובר מעלינו דרומה בגובה של למעלה מ15,000 רגל.
לג ראשון שלנו צפונה לאורך 50 ק"מ מהירות ממוצעת של 187 קמ"ש.
מקבלים על הראש מהבקר מעל שורש (בכביש המוביל לירושלים) ומתחילים לרוץ דרומה הלג הבא הוא של .....  של....... שבירת השיא שלי משבוע שעבר, ואני חשבתי שהשיא לא ישבר עשור והוא החזיק שבוע בדיוק.
אז לג ללא סיבוב בתרמיקה של 187.2 ק"מ במהירות ממוצעת של 148 קמ"ש קו של עננים וערפיליות מסמן לי את הדרך, ארז בגלל חוסר חמצן עייפות או כל סיבה אחרת יישן מאחור.
כל הלג הזה מסביב ל 12,000 רגל. הגענו לשחר ודני הם בגובה 14,000 רגל ואנו רק ב11,000 רגל  המיקום מערבית לבסיס עובדה.
החשש שבגלל התחרות ביני לבין שחר נמצא את עצמנו מחלצים דאונים ביום שישי בלילה כ150 ק"מ מהבית.
דני לוקח את הקשר ופוסק שיחד חוזרים צפונה אני מרגיש שאם נמשיך עוד טיפה נספיק להגיע ל 500 ק"מ במהירות שיא.
אבל החשש שהחברים שיגידו לי "אמרנו לך" ובשל כך ששחר התחיל לחזור צפונה חזרתי אחריו.
סימנו בלג מדהים נוסף של 137 ק"מ ללא טירמול ישר לנחיתה הביתה.
אז מה היה לנו היום:
הטיסה המהירה ביותר שלי בישראל 116.6 קמ"ש למרחק של 466 ק"מ, הניקוד הגבוהה ביותר בליגה היה עד כה של יורם וזאת בגלל אינדקאפ, הפעם השיטה עבדה לטובתי והניקוד הגבוהה ביותר התקבל בטיסה זו   495.25 יורם אתה מוזמן שוב לעבור אותי.
אז התלהבות ואנדרלין מקווה שישמר למחר, מקווה לשיאים חדשים
נחיתות רכות
רפי לוסקי.

 
 
29.9.2006

 

ניתוח מטאורולוגי של מה שקרה היום

שמואל ברוקשטיין

 

להלן המפל של 1400 היום

זה מסביר את התמונה בצורה יפה ומראה שהמפל של 0200 הוא בהחלט מהווה בסיס טוב לחיזוי יום המחר

ברגע שהטמפ' עברה את ה38 מעלות הבועה פרצה את האינורזיה ולא נעצרה אלה ב גובה של 11000 רגל.

בבאר שבע שם פני הקרקע מעל 600 רגל 39  מעלות זה שווה ערך ל40  ממעלות בפני הים והבועה עולה לגובה 16000 רגל.

 

24.9.2006

חברים
 אני מתחיל בסליחה על ההשתפכות שלי בהמשך.
 לאחר אתמול אחת הטיסות המדהימות שביצעתי השנה, למרות שכבר כתבתי על כך אני
 חוזר  בהתרגשות שוב על הנתונים: ביצוע של 177.7 ק"מ בלי להסתובב אפילו פעם אחת
 בתרמיקה, ומהירות הגבוהה ביותר למרחק העולה על 150 ק"מ 111קמ"ש (לפני
 אידיקאפ(  וזאת בטווין אסטיר רגיל פשוט של המועדון.
 טוב אז אני מתרגש לסיים את העונה כך, כל הלילה היו לי חלומות על דולפינים
)בדאייה) על בחירת נתיב טיסה אופטימאלי, בקיצור כנראה שאני מתחיל להיות טיפה
 יותר חולה דאייה, או יותר נכון במצב די אנוש.
 אז היום אני מדריך תורן, החיזוי הנהדר של שמוליק מבטיח לנו יום טוב יותר,
 ואני מתפלל שלא יגיעו חניכים.
 בשעה 8:30 אני בשדה ומיד אחריי כל החולים של המועדון, ישראל מתלבש על הספיד,
 שחר על טווין אסטיר עם ירון, אמנון על הדי גי 400, אורי על האידלוויס, טל עוז
 ארי מקווה כמוני שאני משוחרר מחניכים ואנו מתכננים לטוס יחד בטווין אסטיר.

 מתפתח דיון על מי רושמים את הטיסה, לי אין צורך בה מקומי בליגה מובטח.
 עם הטיסה נרשמת על טל מיד הוא מוקפץ קדימה בדירוג, אבל כלפי אורי זה לא הוגן.
 לכן ההחלטה היא- עם הטיסה פחות מ 400 ק"מ, אז הטיסה תירשם על טל ואם יותר אז
 תירשם עלי.

 לאחר 6 שעות של טיסה בקצב יפה, אנו בחזרה הביתה, אני מטיס בחזרה ונופל ליד
 להבים לגובה נמוך מאוד, מאוד, מאוד, טל מחשב את המרחק ומודיע לי כמעט בשמחה
 שעם  נצליח לחזור לנחיתה בשדה תימן אז יהיה לנו 370 ק"מ, המשמעות ברורה הטיסה שלו.
 אז נחלצנו מהגובה הנמוך, החלטתי להוסיף טיפה מתח ולכן למרות הפצרתו של טל
 לחזור  הביתה לכן משכתי עוד 30 ק"מ.
 הטיסה בכל זאת נרשמה על טל, המרחק  לפי הלוגר שלי 399.87 ושל טל 399.6 ק"מ.
 טל קפץ למקום ה -5 וזה בזכות ולא בחסד טל התגלה לי כדואה מרחק עקשן מתמיד
 וחזק,  הוא עבד קשה בטיסה זו, אז כל הכבוד על המיקום והטיסה הארוכה ביותר שלו.

 לטל יש סיכוי לעלות למקום 4 במקום יורם רוזי, הוא ימשיך לנסות, ושלא תחשבו
 שליורם אין סיכוי לנצח את שחר שכרגע במקום השני,  אמנון בשקט בלי לדבר ולכתוב
 על זה משפר ניקוד בכל טיסה וסוגר למקום השלישי, בהחלט יש לו תוכניות ליותר,
 שמוליק שבמידה ומשלים את מינימום הטיסות שלו מזנק לצמרת, הכול פתוח ונשארו
 עוד  ימי דאייה בודדים לסיום הליגה עד 10 באוקטובר.

 סיכום היום: כול הדואים הדרומיים ביצעו מרחקים של 200-400 ק"מ.
 המועדון הצפוני ביצע יום משימות שני עם מרחקים יפים, אני מקווה שיתאפשר לי
 לטוס  במסגרת התחרות יחד עם אחד החברים של מגידו אשמח להיענות לכל הזמנה.

 אני מנצל מכתב זה לסכם את השנה שלי בדאייה:
 אחת מהשנים הפוריות ביותר שלי בדאייה.
 למעלה מ 300 שעות דאייה, מספר רב של טיסות למעלה מ 7 שעות.
 כ 10,000 ק"מ טיסות מרחק רשמיות חלק גדול באליפות העולם.
 הרבה הישגים אישיים של מהירות ומרחקים.
 שלא יגמר לעולם.

 נקווה לכולם המשך דאייה ספורטיבית מהנה ומהדגרת
 שנה טובה ונחיתות רכות
 רפי לוסקי

 

 

22/9/2006

טיסת דולפין-  ערה"ש 

 

 

דולפין-ייצור ימי ששוחה על ידי תנועות זנב וצורת התקדמותו במים נראית מהצד כמו עליה וירידה של גל מתקדם.

"טיסת דולפין"-טיסה ישרה ללא סיבובים, באויר עולה –טסים לאט ואלו באויר יורד מגבירים מהירות.

מה הקשר? יוסבר בהמשך.

ביום חמישי ראיתי שמזג האויר משתפר ונוצרים תנאי דאיה טובים.טלפון לרפי לוסקי ואני מציע לו לטוס מחר יחדיו.

ביום ו אני מוקדם בשדה "לתפוש" את הIM  שרפי מעדיף(אני מעדיף את ה(GZ .

12:06 אנו ממריאים רפי קדימה ואני ממריא,נגררים כשלפתע ב900  רגל רפי מנתק ומסתובבים ל4000 רגל-רפי "מעביד" אותי בטיפוס ואלו את הקטעים הישרים הוא מטיס ובוחר כוונים.אנו עם הפנים מזרחה כששחר מתקשר ומאתגר את רפי לתחרות לשדה בוקר,אנו למעלה ושחר באוטו עם משפחתו על הכביש.

רפי פונה דרומה והמטרה שדה בוקר.טסים מזרחית לכביש.צומת הנגב נראית בברור וגם קטע הכביש הישן שמשמש כמינחת חירום.

ממשיכים לטוס דרומה ורפי מכוון לעננים שירימו אותנו-הכוון: מדרשת שדה בוקר .מתקרבים לצין ומספר נשרים שדאו מצטרפים אלינו לקטע קצר של דאיה משותפת הם פונים לעינינהם ואנו ממשיכים למדרשה.קשר עם שחר שמטייל למטה בקבר בן גוריון עם ילדיו שלכבודם רפי מבצע שני לופים מלאים ואנו בדרך דרומה עם הנוף המדהים של עין צין ונחל חוורים,רפי מזהה עילוי ואני מטרמל ל 6000 רגל מעל עין עובדה משם רפי "לוקח":לפי הלוגר חסרים לנו 2300 רגל לדאות לתימן.רפי מחליט לטוס ישר לשדה תימן בלי לטרמל!אני חושב לעצמי שבטח נגיע לגובה נמוך נטרמל גם נטרמל ורק השאלה כמה זה גובה נמוך?

רפי סורק את השמיים וטס בנתיב מתחת לעננים שהוא בוחר :עננים אפורים בערימה גדולה להבדיל משברי עננים נמוכים שאינם תורמים עילוי.

תוך כדי חזרה לשדה תימן אנו מרוויחים גובה.באויר עולה רפי מאט ואלו בין העננים מגבירים מהירות-זוהי טיסת הדולפין.הגענו לתימן בעודף גובה של 500 רגל מעפ"ש המשכנו לטוס מערבה לאשל הנשיא חזרה לבאר שבע ומזרחה לנבטים חזרה לתימן והמשך  לנתיבות חזרה לבאר שבע וכל הזמן טסים ישר ללא טרמול!משנים כוון דרומה עד רמת חובב וחוזרים דרך באר שבע לתימן לנחיתה.רפי צוהל בתא כי הלוגר מראה לו שיא בטיסה ישרה ללא טרמול-רק בטיסת דולפין למרחק של 177 ק"מ.!משך הטיסה 3 שעות.

לבד מהכייף לטוס עם רפי(אני לא מעז לצאת ככה רחוק) אני משתדל ללמוד מכל טיסה משותפת.הפעם למדתי שלקבוצת עננים בצורה מסוימת יש עילוי חזק תחתם וביום כזה ניתן לטוס דולפין רחוק רק יש להקפיד על נתיב מתחת עננים אלו.

דבר נוסף :שצריך כל הזמן לדעת איזה גובה צריך לאיזה מרחק ואיך אנו דואגים לא לנחות בחוץ-פה הלוגר מאד עוזר.

ועוד טיפ:תוכנת ה SEEYOU שמראה את בצוע הטיסה על פני